Content Curation by Robin Good. דן מרגלית משתין מתוך סיר הבשר. דן מרגלית, פרשנו הבכיר של ''ישראל היום", נדרש גם הוא להתעמר בצעירים ישראלים המהגרים לברלין, ותחת הכותרת "יורדי המילקי — בחזרה לסיר הבשר הגרמני", כתב את הדברים הבאים: "יורדים הם עריקים...
הם מה שיצחק רבין כינה פעם 'נפולת של נמושות'... פרי הבוסר של החינוך ל'מיצוי עצמי'... הם נטשו מאחור אם ואב, אחות ואח, הסתלקו מן הפלא חסר התקדים של שיבת עם לארצו". "התופעה מחליאה, מרתיעה", הקיא עליהם מרגלית את מררתו וקרא להם "הישראלים המכוערים", וסיכם לאמור, "חטא הירידה מהארץ נותר חטא כבד, והוא מתעצם עם כל יום שחולף עליהם שם בברלין ובשאר ערי העולם.
כל עוד לא שבו לארץ להטות כתף במפעל ההצלה של העם היהודי,... רוצים להמשיך לקרוא? הירשמו חינם לאתר באמצעות הטופס או לחצו כאן לרכישת מנוי ב-4.90 ₪ בלבד לחודש הראשון. הירשמו חינם כדי לקרוא 10 כתבות בחודש: ממשלת ההון וההתנחלויות מבריחה צעירים. מיד אחרי המלחמה התעורר מחדש מצב־רוח של מיאוס כללי בציבור הישראלי, בעיקר מיוקר המחיה, מעורב בייאוש מחוסר ההצלחה של המאבקים בנושא בשנים האחרונות.
האפשרות של הגירה לחו״ל בניסיון להימלט מהמצוקות ולשפר את תנאי המחיה שבה והוצפה. "לרוב האוכלוסייה שלא מסודרת מלידה, מגורים בישראל הם התעללות כלכלית שנמשכת כל החיים", נכתב בדף הפייסבוק "עולים לברלין" שמשך לא מעט תשומת־לב. בתחילת ספטמבר פירסמה להקת "שמֵמֵל" את הקליפ לשיר המחאה "ברלין", שבו נראים ישראלים רוקדים בערים אליהן עברו ברחבי העולם.
כשליש מהישראלים מצהירים שאם היתה להם הזדמנות הם היו שוקלים ברצינות אפשרות הגירה (סקר "אולפן שישי", 5.9). בקרב צעירים האחוזים גבוהים יותר. בעסקים להשגת אזרחות נוספת לישראלים מדווחים על עלייה מורגשת בפניות. צביעות הממסד. המיתוסים הנפוצים והשגויים ביותר על מילקי ועל ירידה מהארץ. כותב אורח: עמיר סגל בימים האחרונים שוטפת את המדינה סערת המילקי הזול מברלין.
הדיון עורר ביקורות סבירות על יוקר המחייה בישראל, ביקורות הזויות על עידוד "ירידה" וביקורות מנותקות משהו התומכות באלו העוזבים מטעמי יוקר מחייה או אידאולוגיה. הדיון על "ירידה" מישראל סובל ממגוון גדול של טעויות במקרה הטוב, או הטעיות במקרה הרע. ברגע שיתוקנו, יסייעו גם להבהרת הדיון ההכרחי והחשוב על יוקר המחייה בארץ לעומת מדינות מערביות אחרות. הנה ניסיון לעשות קצת סדר בשגיאות נפוצות. אין "בעיית ירידה" קודם כל, לישראל אין בעיית ירידה. בבחינת ההגירה היוצאת ניתן לראות כי ישראל ממוקמת במקום השלישי בעולם מהסוף – כלומר למעט שתי מדינות בעולם כל מדינה אחרת "סובלת" יותר מישראל מהגירה החוצה. הסיבה להגירה החוצה מישראל קשורה בעיקר להזדמנויות כלכליות, בעיקר בהקשר התעסוקתי ופחות בהקשר הצרכני. זה לא ייחודי לישראלים. > לא רוצה ששטר כסף של המדינה ייצג אותי מטוס אל-על (אילוסטרציה: Aero Icarus CC BY-SA 2.0) היורדים הם בכלל ימנים אבל האמת היא שמרבית הישראלים העוזבים את ישראל הם בכלל תומכי מפלגות הימין.
Human Development Reports. 90ForeignAff10. Beine,Docquier, Rapoport 2001. Brain Drain 1. Brain Drain 2. Brain Drain 3. Brain Drain 4. Dan Ben David. Hdr14 report en 1. Moav and Gould 2. Russian transnationals. Tch32 editorial. Time out ברלין. WorldHappinessReport2013 online. גלובס 2013. הארץ 2012. זהות מהגרים. כלכליסט 2012. נתונים על ירידה. לרדת מהארץ. גם אני שוקל/ת לעזוב את הארץ. מה גורם לישראלים לעבור לגור בחו"ל - קנגורו שירותי הגירה. בשנים האחרונות אנחנו עדים למגמה גוברת והולכת של ישראלים העוברים להתנסות בחיים בחו"ל.
בסקר שנערך עבור מוסף "הארץ" לאחרונה, הודו 37% מהישראלים שנשאלו שהם שוקלים לעזוב את הארץ. הטענה בפי היורדים מן הארץ היא כי תנאי המחיה פה קשים, גם באופן מוחלט, ובמיוחד בהשוואה למגורים בארצות אחרות. האבטלה גואה, יוקר המחיה עולה, וקשה לסיים את החודש. מה יכולים הישראלים להשיג בחו"ל ולמה הם עוזבים את הארץ? על כך ועוד, בכתבה שלפניכם.
למה לעזוב את הארץ? החיים בישראל אינם פשוטים, ולא קל להסתדר כלכלית. לאן הולך הכסף? בישראל, ההשקעה בחינוך פחתה בחמש השנים האחרונות ואנחנו נמצאים במקום ה - 29 מתוך 36 במדד ה OCED בהשקעה בחינוך. ארץ ישראל היא ייחודית במגזרים ובענפים שעליה להקציב עבורם סכומי כסף מתוך ההכנסות ממיסים ומאחרים - לדוגמה ההוצאה הגדולה על ביטחון, וגם תשלומים עבור אוכלוסיות גדולות של מבוגרים שאינם עובדים ונסמכים על קצבאות. ישראל אהובתי. היום כבחורה צעירה שחיה מרחק רב ממולדתה ישראל למדתי שאין שני לה בכל העולם כולו.
בשיחות נוקבות פעם אחר פעם עם ישראלים שחיים בחו״ל תמיד הגעתי לאותה המסקנה, החיים בארץ הם החיים האמיתיים. האמת היא אחת בלבד. ישראל היא הבית של כולנו ולנצח תשאר, ברוך השם. לא עוזב את העיר. שבע וחצי בערב, הרגע התעוררתי.
המסיבה מתחילה בשמונה ואני לא יודע מאיפה להתחיל. אין לי מושג איפה הטלפון שלי ואני חייב לרוץ לצד השני של הרחוב, למלון שלה. אולי היא חושבת שקרה לי משהו, ואולי השיחות הנוקבות שלנו בשבוע האחרון יגרמו לה להאמין שהחלטתי להבריז. אני מתלבש בשיא המהירות, מוותר על גילוח, מרסס בנדיבות אפטר שייב על הפנים ויוצא לרחוב. מתקדם במהירות לעבר הכביש הראשי, עובר על פני הקופי שופ, מתעלם משלטי הניאון שלו שקוראים לי לבוא בשעריו, להירגע, ומגיע למלון שלה. היא פותחת את הדלת בלוק של נסיכה – שמלה הדוקה חושפת גב, נעלי עקב שמונה סנטימטר כחולות ובוהקות, שיער מבריק שאסוף לאחור בסיכת כסף רחבה וחיוך ענק שממיס אותי. כולם הגיעו למסיבת חג המולד, איך לא.
כבר שבוע שהשמש היא רק זכרון, דבר שהיה ואיננו עוד. המשחק מול האנובר והמפגש עם יוהאנס עשו לי משהו, עוררו בי דבר שאך לפני כמה חודשים נפל למשכב, כמעט שמת. אני זוכר את השיחה שלי עם מרטין ביום שישי אחד של קיץ 2012. לפני כמה שבועות הוזמנתי אליו לארוחת ערב. Israelis in Berlin. Human Development Reports.